אם תזכרו דבר אחד מהעמוד הזה: בווייטנאם אין עונה טובה אחת. המדינה משתרעת על כ-1,650 ק"מ מצפון לדרום — זה כמו לשאול ״מתי הכי טוב באירופה״ ולצפות לתשובה שתקפה גם לנורווגיה וגם לסיציליה.
יש שלושה אזורי אקלים נפרדים, ובחודש נתון אחד יכול להיות מושלם בזמן שהשני מוצף. הידיעה הזו לבדה תשפר לכם את הטיול יותר מכל טיפ אחר.
שלושת האזורים בקצרה
צפון (האנוי, הא לונג, נין בין, סאפא): יש כאן חורף אמיתי. דצמבר–פברואר קריר ולעיתים אפרורי ולח, ובסאפא ההרית ממש קר. מרץ–מאי ואוקטובר–נובמבר הם החלונות הנעימים. יוני–אוגוסט חם ולח מאוד עם גשמי מונסון.
מרכז (הואה, דא נאנג, הוי אן, ופונג נה): כאן העונה הפוכה מהצפון בחלקה. פברואר–אוגוסט יבש ונעים. ספטמבר–נובמבר זו עונת הטייפונים והשיטפונות — וזה קריטי, כי אז מערות מים וטרקים בפונג נה נסגרים.
דרום (הו צ'י מין, דלתת המקונג, מוי נה, פו קווק): חם כל השנה, בלי חורף. דצמבר–אפריל יבש, מאי–אוקטובר עונת הגשמים — אבל ״עונת גשמים״ בדרום פירושה בדרך כלל ממטר עז אחד אחר הצהריים, לא יום אבוד.
- פברואר–אפריל: החלון הכי טוב לשילוב של כל שלושת האזורים
- מאי–אוגוסט: מצוין למרכז (ופונג נה), חם ולח בצפון ובדרום
- ספטמבר–נובמבר: יפה בצפון, בעייתי מאוד במרכז (שיטפונות)
- דצמבר–ינואר: מצוין בדרום, קריר בצפון, מעבר במרכז
החלון הישראלי — והבעיה שבו
פסח (סוף מרץ–אפריל) הוא פשוט התזמון הטוב ביותר לישראלים שרוצים לראות את כל המדינה. יבש במרכז, נעים בצפון, עדיין יבש בדרום. אם יש לכם גמישות — זה החלון.
החופש הגדול (יולי–אוגוסט) עובד טוב למרכז ולפונג נה, אבל תצפו לחום ולחות בצפון ובדרום, ולעומס תיירות מקומית. שריינו מראש.
ואז יש את הבעיה: אחרי החגים (אוקטובר–נובמבר) הוא החלון הקלאסי של ישראלים רבים — וזו בדיוק עונת השיטפונות במרכז. אפשר בהחלט לטייל בווייטנאם אז, פשוט תבנו את המסלול סביב הצפון והדרום, ואל תתכננו את פונג נה כלב הטיול.
אוקטובר–נובמבר ופונג נה