נין בין — ״הא לונג ביבשה״, ולדעתנו יפה יותר

מה עושים שם

טראנג אן (Trang An) — אתר מורשת עולמית של אונסק"ו וההמלצה המרכזית שלנו. שייט של שעתיים-שלוש בסירת משוטים בין הצוקים, שעובר דרך שורה של מערות מוצפות. במקומות מסוימים צריך להתכופף. יש כמה מסלולים שונים באורכים שונים.

טאם קוק (Tam Coc) — הגרסה הקלאסית והוותיקה יותר, ״שלוש המערות״. קצרה יותר מטראנג אן ועוברת בשדות אורז שמצהיבים סביב מאי–יוני. שימו לב שהיא נוטה להיות תיירותית ולחוצה יותר.

מוא קייב (Mua Cave) — כ-500 מדרגות במעלה צוק, ובסוף התצפית הכי מפורסמת באזור: הנהר המתפתל בין הצוקים מלמעלה. קשה לרגע אחד, שווה לגמרי. לכו מוקדם בבוקר או לפני השקיעה.

הואה לו (Hoa Lu) — הבירה העתיקה של וייטנאם במאה ה-10, עם מקדשים. שקט, היסטורי, ולוקח שעה-שעתיים.

והדרך הכי טובה לחבר בין הכל: אופניים. השטח שטוח, המרחקים קצרים, והכבישים הקטנים בין שדות האורז הם חצי מהחוויה.

כמה זמן ואיך מגיעים

יומיים הם המינימום ההגיוני: יום לטראנג אן, יום למוא קייב ולרכיבה בין השדות. אפשר לעשות את זה גם כטיול יום מהאנוי, אבל זה דחוס וחבל.

מהאנוי: כשעתיים-שעתיים וחצי. יש רכבות, אוטובוסים ומיניוואנים תיירותיים (limousine van) שאוספים מהמלון. המיניוואן הוא לרוב הכי נוח ועולה בערך ₪40–₪80.

לינה: רוב המטיילים ישנים בכפר טאם קוק או בהומסטיי בין השדות. יש שם מבחר יפה של מקומות עם נוף לצוקים במחירים סבירים מאוד.

נין בין או הא לונג?

שתיהן נופי קארסט מרהיבים, ואם יש לכם זמן רק לאחת — אנחנו אומרים נין בין. היא זולה יותר, פחות עמוסה, לא דורשת שייט מאורגן עם לינה על סירה, וקל בהרבה לשלב אותה במסלול.

הא לונג מנצחת בדבר אחד: הים. השייט בין האיים עם לינה על הסירה הוא חוויה שאין לה תחליף ביבשה.

אם יש זמן לשתיהן — מצוין, הן משלימות. אם לא — נין בין, וזה גם חוסך לכם יום.