האנוי (Hanoi) היא בירת וייטנאם, וכיום גם נקודת הכניסה של הישראלים — שני הקווים הישירים מתל אביב נוחתים בה. זה אומר שרוב המטיילים הישראלים מתחילים כאן, וטוב שכך: זו עיר מצוינת להתחיל בה.
היא כאוטית, רועשת ומלאה אופנועים, אבל מתחת לזה יש עיר עתיקה יפהפייה, אוכל רחוב ברמה עולמית, ואווירה שמרגישה אותנטית הרבה יותר מסייגון.
מה לראות
העיר העתיקה (Old Quarter) — הלב. רשת של סמטאות שכל אחת מהן התמחתה היסטורית במקצוע אחר. הדרך הנכונה לחוות אותה היא פשוט ללכת לאיבוד בה, לשבת על שרפרף פלסטיק נמוך ולאכול משהו.
אגם הואן קיים ומקדש נוק סון — ריאה ירוקה במרכז, עם מקדש על אי קטן. בסופי שבוע חלק מהרחובות סביבו נסגרים לתנועה ומתמלאים באנשים.
מקדש הספרות (Temple of Literature) — האוניברסיטה הראשונה של וייטנאם, בת כמעט אלף שנה. שקט ויפה.
בית הכלא הואה לו — היסטוריה קשה ומרתקת, מהתקופה הקולוניאלית ועד מלחמת וייטנאם.
תיאטרון בובות המים — מסורת וייטנאמית ייחודית בת מאות שנים. קצר, שונה, ושווה שעה.
האוכל — הסיבה האמיתית לבוא
האנוי היא אחת מבירות אוכל הרחוב של העולם, ואלה הדברים שחייבים: פו (Phở) — מרק האטריות המפורסם, וההגרסה של האנוי נחשבת למקורית והמאופקת יותר. בון צ'ה (Bún chả) — בשר חזיר צלוי במרינדה עם אטריות אורז, מנה שהיא סמל של האנוי.
באן מי (Bánh mì) — הכריך בבאגט, מורשת צרפתית שהפכה לווייטנאמית לגמרי. וקפה ביצים (cà phê trứng) — קפה עם קרם ביצים מוקצף מעל, נשמע מוזר וטעים בטירוף. זו המצאה של האנוי.
המחירים נמוכים בטירוף: מנה ברחוב עולה ₪10–₪25. הכלל הפשוט לבחירת דוכן — לכו למקום עם תור של מקומיים.
השרפרפים הנמוכים