מפונג נה להואה: הדרך החוצה דרומה

האפשרויות

אוטובוס ישיר: כ-4–5 שעות מהכפר להואה, בערך ₪20–₪50. פשוט, נפוץ, ויוצא כמעט מדי יום.

רכבת: קודם מהכפר לדונג הוי (45–60 דקות), ואז רכבת להואה בכ-3 שעות. נוח, אבל שני מקטעים.

מסלול DMZ: יש חברות שמציעות העברה עם עצירות באתרי מלחמת וייטנאם לאורך הדרך — מנהרות וין מוק, הגשר על נהר בן האי, ובסיסים לשעבר. הנסיעה ארוכה יותר, אבל אתם ממילא עוברים שם.

תזמון נכון

אם אתם עושים טרק בבוקר האחרון, אל תתכננו נסיעה באותו יום. הטרקים חוזרים אחר הצהריים, ואתם תגיעו להואה בלילה עייפים.

עדיף: יום אחרון של טרק, לילה נוסף בכפר, ונסיעה רגועה בבוקר שאחרי.

מעבר האי ואן, ולמה זה משנה באוקטובר

הכביש דרומה מפונג נה עובר בסופו של דבר באזור מעבר האי ואן, אחד הכבישים היפים בוייטנאם. ברוב השנה זו פשוט נסיעה יפה.

בעונת הסערות, בערך מספטמבר עד דצמבר, זה משתנה. המעבר נסגר או הופך למסוכן בגשם כבד, והכביש הראשי עלול להיחסם. במצב כזה הרכבת היא החלופה האמינה, כי היא עוברת במנהרה ולא מעל המעבר.

אם אתם נוסעים בחודשים האלה, אל תנעלו כרטיס טיסה המשך באותו ערב. תנו לעצמכם חלון.

מה לעשות בהואה כשמגיעים

הואה היא עיר של חצי יום עד יומיים, והטעות הנפוצה היא לנסות לדחוס את הכל ביום אחד בחום.

העיר האסורה דורשת כשלוש שעות. קברי הקיסרים פזורים 6 עד 12 ק״מ מהעיר בשלושה כיוונים שונים, כך שבלי רכב או אופנוע היום מתפרק. פגודת טיין מו היא עצירה קצרה וחינמית על הדרך.

טיפ שחוסך כסף וחום: יש כרטיס משולב לעיר האסורה ולשלושה קברים בכ-530,000 דונג, לעומת כ-650,000 בנפרד, והוא תקף יומיים. זה מאפשר לפצל את הקברים לשני בקרים קרירים במקום צעדה אחת ב-35 מעלות.

מה זה עולה ואיך מזמינים

אוטובוס ישיר מפונג נה להואה עולה בערך ₪20 עד ₪50 לאדם, תלוי בחברה ובעונה. מזמינים דרך ההוסטל או ההומסטיי בכפר, וזו לא עצלנות — הם יודעים איזו חברה יוצאת באיזה יום, והאיסוף הוא מהדלת ולא מתחנה מרכזית.

במסלול הרכבת משלמים פעמיים: 45 עד 60 דקות מהכפר לדונג הוי, ואז כרטיס רכבת לכ-3 שעות. להגעה לדונג הוי יש אוטובוס B4 ב-60,000₫, הסעה משותפת ב-300,000₫ לאדם, גראב ב-350,000–450,000₫ או רכב פרטי ב-800,000₫ עד 1,200,000₫.

העברת DMZ פרטית היא הכי יקרה מבין השלוש, כי היא כוללת נהג שממתין בכל עצירה. היא גם היחידה שבה אתם קובעים את הקצב ולא לוח הזמנים.

ומשהו מעשי: משכו מזומן בדונג הוי לפני שעוזבים את האזור. בכפר פונג נה עצמו יש מעט מאוד כספומטים, והמקורות אפילו לא מסכימים ביניהם כמה.

מנהרות וין מוק — מה באמת רואים שם

זו העצירה המרכזית במסלול ה-DMZ, והיא שונה ממה שרוב האנשים מדמיינים. וין מוק אינה מנהרות לחימה אלא כפר תת-קרקעי: כשהפצצות הפכו את החיים מעל הקרקע לבלתי אפשריים, התושבים ירדו למטה וחיו שם.

המספרים עושים את העבודה. כמעט 2,000 מטר של מנהרות בשלוש קומות, שנחפרו החל מ-1966 והיו בשימוש עד תחילת 1972. העומק התחיל בכ-10 מטרים והועמק עד כ-30 כשהפצצות התחילו לחדור עמוק יותר. שש כניסות פונות אל ראשי הגבעות ושבע אל הים.

כשישים משפחות חיו שם, ושבעה-עשר ילדים נולדו בתוך המנהרות. אף תושב לא נהרג — וזה, בסופו של דבר, מה שהמקום מנציח.

המנהרות נמצאות בפרובינציית קוואנג טרי, מצפון לנהר בן האי, ועדיין אפשר להיכנס וללכת בהן. הן צרות, לחות וחמות, ולמי שסובל מקלאוסטרופוביה כדאי לדעת את זה מראש.

נהר בן האי והקו ה-17

בדרך דרומה אתם חוצים את נהר בן האי, והוא לא עוד נהר. לאורכו עבר הקו ה-17 שחילק את וייטנאם לצפון ולדרום מ-1954, והאזור המפורז נמתח כ-5 ק״מ לכל צד.

היום יש שם גשר, אנדרטה ומוזיאון קטן, והעצירה לוקחת בערך חצי שעה. היא שווה את זה בעיקר בגלל ההקשר: כל שאר האתרים באזור מקבלים משמעות אחרת אחרי שרואים את הקו עצמו.

שימו לב שהאזור הזה הוא גם הגבול המנהלי החדש — קוואנג בין וקוואנג טרי אוחדו לפרובינציה אחת ב-01/07/2025, כך שמדריכים ישנים מתייחסים לשתי פרובינציות שכבר לא קיימות בנפרד.